המפגש הראשון/גיל אורלי
חינוך פיננסי וייעוץ עסקי למשפחות ועסקים | קבוצת גיל אורלי
מאמרים > לצאת מהמינוס
 


לאחר שקצב פעימות הלב שלנו הואץ, החיוורון כיסה את פנינו ופינו נמלא יובש, ולאחר שגילינו למרבה הזוועה שיתרת החובה בחשבון העו"ש שלנו עומדת על לא פחות מ17,000 ש"ח ולאחר שתיקה רועמת כבת שעה, שהועברה בלוויית קפה מחוזק ו-2 חפיסות שוקולד ממולא, בעלי הודיע לי נחרצות ש"זהו אין מנוס ומוכרחים לקחת את עצמנו בידיים ולעשות משהו".


לוקחים נשימה ו...קופצים למים
כך יצא, שמצאנו את עצמנו באחד מימי שלישי, ישובים במעגל, בין רבים נוספים, שממש כמונו ייחלו לישועה. היו שם זוג בשנות השלושים המוקדמות - עובד בהייטק ופקידה בבנק, שמרוויחים לדבריהם מאד יפה ובכל זאת לא מצליחים לגמור את החודש, זוג רופאי שיניים - עולים חדשים מצרפת, שרוצים לנצל באופן הטוב ביותר את סל הקליטה, קוסמטיקאית שבאה בגפה, כי בעלה סבור שאין לקורס מה ללמד אותו (ובכל זאת מצבם הכלכלי בכי רע), מעצבת פנים גרושה טרייה+2 שהחליטה לעמוד על הרגליים.

חוץ מהם גם זוג צעיר שזה עתה נישא וקבל את הקורס כמתנת חתונה מההורים, (בשביל להתחיל את החיים ברגל ימין), שוטר בדימוס ואשתו-מורה, שלדבריהם 'כבר עשו את כל הטעויות הכלכליות האפשריות' ומעוניינים לדאוג לעצמם לימי הפרישה, זוג צעירים שחזרו משהות ממושכת בהודו ורוצים להתברגן, ועוד אנשים מכל גווני הקשת, המינים והגילאים. עושה רושם ש'מחלת האוברדרפט' לא פוסחת על אף אחד.
 
"כסף זה דבר מלוכלך"
המפגש הראשון מבין ארבעה החל, והמנחה פתחה אותו בדו-שיח בנוגע למשמעות של הכסף בחיינו וההתייחסות שלנו כלפיו. משפטים כגון: "כסף זה דבר מלוכלך", "אני תמיד צריכה יותר וחסר לי", "אף פעם לא מסתדר עם מה שיש לי", "בשביל כסף צריך להזיע", "צריך להסתפק במועט", "לא אוהב להתעסק עם כסף", נזרקו לחלל הכיתה והבהירו לכולנו שהנושא מאד טעון ומאד שנוי במחלוקת, וכנראה מעבר לקבלת כלים טכניים יישומיים, נצטרך גם לברר ולשנות את התפיסה שלנו לגבי כסף ומשמעותו בחיינו.

השלב השני התמקד בציפיות שלנו מהקורס ובמידת המוכנות שלנו להשקיע לשם כך: "רוצים שיהיה תקציב מוגדר לכל דבר בבית", "שנהיה בשליטה", "רוצים ללמוד לחיות ממה שיש ולא ממה שאין", "רוצה שקט, שמנהל הבנק יפסיק להטריד אותנו", "רוצים להגיע למצב שלא צריך לחשבן כל אגורה", "מעוניינים לרכוש כלים מעשיים להתנהלות נבונה", רוצים ליצור שפה משותפת עם בן הזוג בנושא הכלכלי". כולם הסכימו פה אחד להשקיע את מה שיידרש מהם על מנת להשיג חיים שלווים של בטחון ועצמאות כלכלית.

מאיפה נגרד עשירייה?"
"אבל זה נורא קשה להסתדר עם מה שיש", טענה אחת המשתתפות. "לי למשל יש שתי בנות עשרה בבית. מה אני אמורה לומר להן כשהן מבקשות ממני לקנות להן בגדי מותגים כמו לכולם? שהן מתחננות לא להיות יוצאות דופן? אז נכון שאין לי בפירוש להוציא, אבל מצד שני גם לראות אותן סובלות אינני יכולה, אז אני מושכת עוד 800 שקל ומתפללת לגמור איכשהו את החודש".
המהומי הסכמה נשמעו מכל עבר, והתפתח דיון נוקב וכואב. "ומה אנחנו אמורים לעשות?", שואל השוטר בדימוס, "אחיין שלי מתחתן שבוע הבא, מה? לא נביא לו איזה עשירייה? מאיפה נגרד אותה זו שאלה אחרת, אבל אי אפשר אחרת. פשוט אי אפשר!" "נושא הצבת הגבולות במשפחה, כמו גם נושא סדרי העדיפויות יידונו בהמשך בהרחבה", מבטיחה המנחה ואנו ממשיכים הלאה.
 

 
גירסת הדפסה   |   שלח לחבר