משפחה בדרך אל העושר, הורים וילדים חוסכים ונהנים/גיל אורלי
חינוך פיננסי וייעוץ עסקי למשפחות ועסקים | קבוצת גיל אורלי
מאמרים > אימון
 

 


פעמוני האזהרה החלו לצלצל במלוא עוצמתם רק כאשר הגיעו אורן ודנית (השמות המלאים שמורים במערכת), בני 38 והורים לשלוש בנות, בנות 13, 10 ו-4, למינוס עצום של 40 אלף שקלים. "אנחנו משפחה שנחשבת ליציבה, שכירים הרבה שנים, שנינו מרוויחים יחסית טוב, יש לנו עבודות קבועות – אני מנהל תפעול במפעל ואשתי מורה ותיקה ומוערכת", ניסה אורן להסביר מדוע הבנק הסכים בכלל לאפשר להם חריגה כזאת מהחשבון. תוסיפו לכך יכולת שכנוע ומראה מכובד שבו ניחנו השניים, והנה לכם ההסבר איך גם הבנק נשבה בקסם.

אבל הפעם הקסם האישי זה היה דווקא בעוכריהם. "סבלנו במשך שנים מהתנהלות כלכלית לא נכונה, ולא היה איש שניסה להעיר לנו על כך, לעזור, לכוון... עד שהמצב הגיע לסחרור. בעצם, חיינו בלי שום בקרה על חשבון ההכנסות מול ההוצאות שלנו. כלל לא בדקנו את מצבו, פשוט סמכנו על המזל, ועל היכולת שלנו, שבה האמנו באמת ובתמים, לצאת בקלות מכל בעיה. כאשר המינוס גדל, פשוט לקחנו הלוואה, ועוד הלוואה, כדי לצאת ממנו, וכך נכנסנו לעוד ועוד חובות והשתעבדויות".

יום אחד המציאות הזאת טפחה על פניהם ביתר שאת. הייתה זו שיחה ממנהל הבנק, שסוף סוף ביקש מהם תוכנית ברורה ומובנית ליציאה מהמינוס. "כאן נאלצנו להודות שבפועל אין לנו שום תוכנית כזאת... וככל שניסינו, פשוט לא הצלחנו לייצר אותה", מספר אורן על השתלשלות העניינים. בשלב מסוים הבנק "סגר" את הברז, "וממש לא יכולתי להוציא כסף מהכספומט. זה היה מביך. יכולתי להשתמש רק בכרטיסי האשראי, וגם שם הגדלנו את ההתחייבויות בלי הכרה. הרגשנו שאיבדנו שליטה על החיים שלנו, וזה משהו שעמד בסתירה מוחלטת לתדמית שלנו בעיני עצמנו ובעיני הסביבה".

הפעם, השניים חשו במצוקה אמיתית והחליטו לפנות ליעוץ ואימון כלכלי, בעקבות המלצה של חברים, שעברו  תהליך והיו מרוצים מאוד. "גם אשתי, שהייתה לחוצה מהמצב, כיוונה לזה, אבל האמת היא שעשינו זאת מתוך חוסר אונים. לא באמת האמנו שתהליך, שיבנה לנו על ידי מאמן, יוכללעזור לנו", מספר אורן.  

 

יש תקווה

הפגישה הראשונה עם המאמן, התקיימה בביתם המטופח, ובה נכחו גם שלוש הבנות. "היה חשוב לנו להיכנס לתהליך כמשפחה, ולכן שיתפנו את הבנות בכול, למרות שזה לא תמיד היה קל", מספר אורן.

"המאמן הקשיב לנו בתשומת לב רבה והדבר הכי חשוב, שאני זוכר עד היום, שהוא העניק לנו בפגישה הזאת היה –התקווה. הוא אמר שאפשר לצאת מהמצב אליו נקלענו, אבל לא מדובר בהוקוס פוקוס, אלא בעבודה יום-יומית, מתמדת ולא פשוטה. הבנות שאלו אם זה אומר שיותר לא נקנה להן בגדים, ספרים וצעצועים, ובמיוחד בובות, שהן אוהבות, ונאלצנו להרגיע אותן. הסברנו להן שהן יקבלו מה שמקבלים ילדים אחרים, אבל אולי לא עכשיו, והן יצטרכו קצת לחכות ולהתאפק, כי חשוב לנו להבריא את המשפחה מבחינה כלכלית.

"רק כאשר ראינו שהבנות מבינות את המצב החדש ומוכנות לתת יד, החלטנו להתחיל את התהליך. כבר אחרי הפגישה הראשונה הצלחנו לפתע לראות אור בקצה המנהרה. סוף סוף הועמדה אל מול עינינו תוכנית עניינית, ברורה ומעשית לשינוי מצבנו הכלכלי, ובעצם – שינוי החיים שלנו. הבטחנו לבנות שהעתיד שלהן יהיה טוב, הרבה יותר טוב, ולכן כדאי להתאזר בסבלנות".

בני הזוג התבקשו להכין לפגישה השנייה את כל המסמכים הקשורים להתנהלות הכלכלית המשפחתית –כל ההוצאות, חשבונות, תדפיסים, אותם אספו בקפדנות במשך חודש שלם, "שבמהלכו נאלצנו לשים מולנו את המראה, שבה לא רצינו להביט, או אולי פחדנו להביט, שהיא מצבנו הכלכלי". גם כל אחת מהבנות הכינה את רשימת ההוצאות שלה. בעקבות ניתוח המסמכים, נבנתה עבור המשפחה תוכנית להבראה כלכלית, תוכנית מדוקדקת וארוכת טווח, תוך התחשבות במארג המשפחתי.

 

 
גירסת הדפסה   |   שלח לחבר