ילדים יקרים: חינוך פיננסי כבר מהגיל הרך

גיל אורלי

בעידן האינטרנט ובעולם הדיגיטלי, שבו כולנו חיים היום, הילדים חשופים, על כל צעד ושעל, להשפעה הרסנית של שיווק אגרסיבי מצד חברות מסחריות עם תקציבי פרסום גדולים.  

זה יכול להתחיל בגיל ממש צעיר, כאשר הזאטוט מתעקש שתיקנו לו משהו בחנות, וכל סירוב גורר אחריו השתטחות על הרצפה, צרחות ודמעות, עד שכל כך לא נעים לכם, ואתם קונים לו מה שהוא רוצה, העיקר שישתוק ולא יעשה לכם בושות. מאוחר יותר, כאשר הם כבר לומדים לדבר, הסחיטה הרגשית כבר מלווה במילים.

בגיל העשרה הם כבר משוכללים עוד יותר, ומפילים עליכם את האשמה לכך שהם לא מספיק מקובלים בכיתה, “משום שלכולם יש ג’ינס ממותג ורק לי אין, כי אתם לא קונים לי”.

נכון שכל הורה רוצה לתת לילדיו את הטוב ביותר וגם לפנק אותו, אך זכרו שתפקידנו כהורים הוא להכין אותם לחיים בכלל, ולחיים הכלכליים בפרט, ולא להפוך לספקי הצריכה שלהם או ל”ארנק אנושי”.

חינוך פיננסי של הילדים לצרכנות נבונה ולחיסכון הוא משימה לא פשוטה במציאות של השיווק האגרסיבי, המלווה אותנו בכל מקום ובמשך כל שעות היממה. כמבוגרים כבר למדנו לזהות פרסומת, בין אם היא גלויה או סמויה, אבל לילדים הקטנים, שרואים את הכוכב האהוב עליהם מפרסם מותג מסוים, אין שמץ של מושג, שאנשי השיווק מפעילים עליהם מניפולציה ושמדובר בתוכן שיווקי.

הם גם לא יודעים מהו בכלל תוכן שיווקי. על אף שלאחרונה יש נטייה לשינויי חקיקה בנושא והטלת הגבלות בנידון, עדיין חלה עלינו, ההורים, האחריות ללמד ולהעשיר את הילדים בתחום של חינוך פיננסי את הילדים, עד כמה שאפשר, לא להיות מונעים רק מכוח המסרים השיווקיים האלה, כדי שבצעירותם לא יהפכו לילדי מותגים, ובבגרותם – לקורבנות אופנה.

הדרישה הזאת של הילדים, שרוצים בדיוק את מה שיש לאחרים, מעמידה את ההורים בדילמה רצינית: מצד אחד הרצון שהילד יהיה מקובל ולא יהיה שונה מהשאר, ומצד אחר – מילוי אחר דרישותיו מטיל על המשפחה עול כלכלי לא מבוטל.

בסיועה של אשת החינוך והיועצת המשפחתית מיכל דליות, מנחת התוכנית “סופר נני” ובעלת מרכז “דליות”, ננסה לשפוך קצת או על המצב ולתת להורים מעין “מורה נבוכים” לגבי חינוך פיננסי ואיך עליהם להתמודד עם הטיעון המנצח “לכולם יש”, שמשפיע גם רגשית וגם כלכלית על כל הסביבה.

מי אלו “כולם”?

“המשפט ‘לכולם יש’ נועד להפעיל לחץ על ההורים, אבל לפני שמתקפלים למולו, חשוב להבין מי אלו ‘כולם'”, מסבירה מיכל דליות. “אם תבדקו, ברוב הפעמים תגלו שמדובר במספר קטן של אנשים ולאו דווקא במגמה גורפת. כאשר ההורים לא יכולים להרשות לעצמם את העלות, אך מתחייבים בכל זאת, הם עושים את זה מתוך פחד על הילדים ופחד מהם מה שפוגע ב ניהול כלכלת המשפחה. 

הם חוששים שאם לא יקנו את המכשיר, אז יאבדו את אהבת הילד. הורים אלה נכנסים לעמדה של חולשה אל מול הילד, שעלולה להיות הרסנית, ודווקא אם לא ייכנעו לדרישה הלא הגיונית מבחינתם, הם ירוויחו בטווח הארוך”.

העברת סמכויות התקציב

“ההמלצה שלי”, אומרת דליות, “היא כבר מגיל צעיר לקיים תהליך הדרגתי של העברת סמכויות התקציב של הילד אליו ולאחריותו. כך למשל, בגיל שמונה נעניק לו תקציב למטרות ספציפיות, כמו: מתנות ובילויים עם חברים, ובגיל העשרה נוסיף לתקציב שבסמכותו עלויות נוספות, כגון: טלפון נייד ותקציב חוגי הרשות.

כלל האצבע אומר, כי גובה התקציב נקבע לפי ארבעה משתנים: היכולת הכלכלית של המשפחה, גיל הילד, הסעיפים שבאחריותו של הילד, והצרכים והרצונות שלנו”.