"אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו"
כתבה מירה בן ארי ז"ל שהתנדבה ונפלה בקרב על ניצנים ב – 1948.
היא נולדה בתור מרים גלסשייב, בתאריך 9 בינואר 1926, להוריה, רבקה וד"ר ישראל גלסשייב. ילדותה הייתה נוחה מאוד כי הוריה לא חסרו ממנה דבר. בעקבות עליית הנאצים, ב-1933, עלו היא ומשפחתה לארץ ישראל, וכאן היא סיימה את לימודיה בגימנסיה "בן-יהודה" בתל אביב בשנת 1943. מיד לאחר מכן היא יצאה להגשים את חלומה והקימה את קיבוץ ניצנים, שכיום נמצא בין אשדוד לאשקלון, כחלק מן המאמץ והחזון לבנות את מדינת ישראל העצמאית שבדרך.
במלחמת העצמאות, קיבוץ זה היה בחזית. המצרים הפגיזו אותו ועמדו לכובשו. מרים גלסשייב, שבנתיים שינתה את שמה למירה בן ארי, החליטה להשאר ולהגן על חלומה, על הקיבוץ שהיא אהבה. לצערה, הנשק שהיה להם לא הספיק להדוף את התקיפה המצרית, ומכיוון שרוב החיילים היו פצועים ולא יכלו להמשיך להלחם בשלב הזה של הקרב, היא ומפקדה הישיר, בלית ברירה, הניפו דגל לבן מול המצרים. בתגובה, אלו יירו בהם והשאירו את גופתם בשדה הקרב. שאר הלוחמים נלקחו בשבי וניצנים נכבשה. רק בסמוך לתום מלחמת העצמאות, בדצמבר 1948, כבש צה"ל את האזור מחדש.
השלדים של מירה בן ארי ושל מפקדה נקברו בקבר אחים, בבית הקברות של ניצנים הישנה.
קבר האחים בניצנים הישנה
מה שנראה בתחילה כתבוסה נחרצת, וחורבן החלום להתיישבות במקום, היה לגן פורח: ניצנים הוקמה מחדש, וכיום היא קיבוץ פורח שקולט משפחות חדשות. הכול, הודות לקורבן ולמאמצים שלוחמים כמו מירה הסכימו לתת ולהקריב.
הבריכה בניצנים החדשה
סיפור ההצלחה המדהים וחסר התקדים הזה, שקרה נגד כל הסיכויים, תוך הקרבה ומחיר כבד מנשוא לעשרות אלפי משפחות, ראוי שישמשו נר לרגלנו הן במישור הלאומי והן במישור האישי. המסע של תקומת העם היהודי לאחר 2000 שנות גלות, מלמד אותנו שחירות וחופש ועצמאות לא מקבלים במתנה והן אינן מובנות מאליהן, הן ברמה הלאומית והן ברמה האישית.
חירות ועצמאות אישית אינה מובנת מאליה!
זו בחירה שלנו אם לחיות בחירות או בשעבוד מרצון.

אדם שנמצא במצב של חירות, בוחר לפי רצונותיו ולא לפי אילוציו.

מה הכוונה?

 הוא בוחר תמונת חזון, כזו שאומרת לו לאן הוא רוצה להגיע עוד שנה, חמש או עשר שנים מהיום, ולמרות הבעיות שצצות בדרך, והמשברים הבלתי נמנעים (רוצה לרזות ואז הוא רואה את העוגה שהוא הכי אוהב יושבת ומחכה לו במטבח, רוצה לקנות דירה אבל אין מספיק הון עצמי וכו'), הוא מתמיד בבחירתו להגיע ליעד שהוא רצה. כן, אני יודע שזה נשמע קצת אמורפי, אבל עכשיו בא ההסבר מדוע רוב האנשים מעדיפים לוותר על החירות שלהם:

מה גורם לנו לוותר על החירות שלנו?

כשאנו לא חיים את החיים כמו שאנו רוצים ולא מגשימים את עצמנו,
אנו בנקודת בחירה.
מרבית האנשים מוותרים על החירות שלהם – כי הם לא בוחרים ומנסים לעשות את הטוב ביותר שהם יכולים מבחינת הגשמה, כספים, תזונה, ספורט, משפה וכו…

הבחירה עושה את ההבדל!

אז למה אנו לא בוחרים?
משום שאנו – פוחדים, לא מאמינים שאפשר לשנות, לא מאמינים בעצמנו, מנסים להיות ריאליים ופוחדים לפנטז.
למעשה אנו בוחרים את המוכר והידוע כי הוא נתפס בעיננו כבטוח יותר.

 

אבל מה יקרה אם תבחרו בתקומה שלכם?
תקומה מתחילה בחזון ובחלום שאינו עוסק במציאות ובמשאבים שיש לנו אלא בחיים שהיינו רוצים לחיות! איך היינו רוצים לראות את החיים שלנו אם רק זה היה אפשרי? מה חשוב לי ולמשפחתי בחיים שאם לא היו אילוצים הייתי מגשים. ואל תפלו כבר בשלב זה – שבו תגידו שזה לא ריאלי.
דמיינו לעצמכם שהחולמים והנלחמים על הקמת המדינה היו שואלים האם זה ריאלי?

 

תזכרו!

האדם יכול הגשים כל דבר שהוא יכול לחלום עליו ולדמיין אותו.
תזכרו בפעם האחרונה שהיה לכם חשוב להשיג דבר מסויים: הצלחתם לחסוך כסף למטרה חשובה, כמו חופשה בחו"ל, או מכונית חדשה. הצלחתם להוריד בכמות הזמן שאתם בעבודה כדי לבלות זמן איכות עם הילדים, תוך כדי קידום בעבודה? או האם מדובר בכלל על לשמור על החמישה קילו שהורדתם לאורך זמן? מה שזה לא יהיה, אם השגתם את זה, איך הרגשתם? מניח שהרגשתם ממש טוב עם עצמכם, שהיה לכם איזשהו תחושת הישג: משהו בסגנון של "אין עלי, אני על גג העולם"? נכון?
שאלה קטנה: האם נגמרו לכם החלומות מאז או שיש לכם חדשים?
הניסיון שלי מלמד אותי שברגע שהגשמתם חלום אחד, כבר צץ לנו חלום אחר. ברגע הזה, שאלו את עצמכם – האם החלום הזה מספיק חשוב לי, כדי שאלחם עליו ! שאהיה מוכן להקריב חלק ממני עבורו? את הזמן שלי, הנוחות שלי, שאהיה מוכן להסתכן עבורו?
הרי כל דבר שנרצה ונתחייב אליו ידרוש מחיר:
לעשות ספורט מחייב להקדיש לזה זמן ולהתאמץ והזמן הזה הוא על חשבון משהו אחר, אם זה יהיה לנו מספיק חשוב – נגשים את זה. כך גם בכספים שלנו, בדיאטה, במערכות יחסים.
עבור כל דבר חשוב לנו עלינו להקריב ולוותר על משהו אחר.
אדם מודע – בוחר מה חשוב לו.
אם כך – החיים שלנו – הן בבואה של הבחירות שלנו.
האם החלום הנוכחי שלכם שווה את זה?
מה אתם מוכנים לוותר ולהקריב כדי להגשימו?
מה אתם חושבים?
כתבו לי כאן בתגובות

 

השארת תגובה